יום תשיעי ואחרון...

ביום האחרון היה לנו זמן חופשי, כל אחד לעצמו. אני ויונה טיילנו ביחד והסתובבנו באמסטרדם ונהנו זה מחברתו של זה. אחרי זה, התארגנו בלובי לקראת יציאה לטיסה וכל אחד מאיתנו היה צריך להכין פתק לכל אחד מעשר חברי המשלחת האחרים. חילקנו את הברכות במעטפות של כל אחד ויצאנו לשדה התעופה. למרות בלבול קל של חלק מחברי הקבוצה שירדו בתחנה לא נכונה, הצלחנו להגיע בזמן לשדה התעופה שלא יהיה לנו הרגשה של לחץ בזמנים. בסוף, עלינו למטוס ואחרי ההתארגנויות בנתב"ג, נפרדנו מכמה חברי הקבוצה וחלק נוסף, כולל אותי נסענו חזרה ביחד לירושלים. נפרדתי מכולם כשירדתי מההסעה הרגשתי תחושת סיפוק ותחושה של אושר מכל הסמינר הזה שעברתי.

קיבלתי הזדמנות להכיר את המגזר הערבי שגם חי בארץ הזאת, לשמוע את הדעות השונות וגם לשוחח שיחות רגילות על כל מיני נושאים. מכל חברי המשלחת למדתי והחכמתי, למשל מיונה למדתי מחדש על התנהלות בזמנים ועמידה בהם.

יום שמיני

ביום השמיני הלכנו לשני בתי ספר יהודים, הראשון בית ספר לגיל העל יסודי שנקרא 'מיימונידס' (רמב"ם) והשני בית ספר יסודי שנקרא 'ראש פינה'. בבית ספר 'מיימונידס' עשו לנו סיור בבית ספר, דיברנו עם כמה מורים ועם המנהל של הבית ספר שהוא נוצרי ואינו קשור ליהדות. סיפרו לנו שהמנהל הזה נבחר לנהל את בית הספר הזה כדי ליצור חיבור בין התלמידים והקהילה היהודית לבין החברה ההולנדית ובכך לשלב את היהודים בחברה וגם כדי להעלות את רמתו האקדמית של בית הספר. שוחחנו גם עם האחראי על אופיו היהודי של בית הספר שהציג את תפיסת עולמו. אחרי הסיור התיישבנו לדבר עם תלמידים מכיתה י', הצגנו את עצמנו והסברנו על הקבוצה שלנו. אחרי זה התחלקנו לקבוצות קטנות ושוחחנו עם התלמידים, נהנתי מהשיחה הזו, היה מעניין לשמוע על איך התלמידים מרגישים בחברה ההולנדית ואיך נראים חיי היום יום שלהם בהולנד.

בבית ספר השני 'ראש פינה' הייתה לנו שיחה עם המנהלת, שהיא גם לא יהודיה ושאלנו אותה שאלות על בית הספר ועלייה. אחרי זה היא לקחה אותנו לסיור בבית הספר ראינו תלמידים שלומדים עברית, תלמידים שלומדים הולנדית שהגיעו לא מזמן מהארץ וראינו גם את בית הכנסת שקיים בתוך הבית ספר. הסיור הזה לעומת הסיור הקודם היה פחות נעים, כי המנהלת מהירה כל הזמן ולא נתנה זמן להסתכל או להסתובב קצת חופשי. הסיבה לכך בגלל המצב הביטחוני המוגבר שסרר סביב בתי הספר היהודים וזאת בגלל המצב בתקופה האחרונה שמתרחש באירופה, בעקבות פיגועים של דאע"ש.

בנוסף לסיורים יצא לנו גם לעסוק ולדבר על חודש הרמאדן וזאת בעקבות חברי המשלחת הערבים שהתחילו את הצום ביום הזה. הם התחילו לצום בערך מארבע בבוקר והצום נמשך עד עשר בלילה. בארוחת תום הצום ישבנו איתם , החברים היהודים, כשותפים לשבירת הצום.

יום שביעי

היום היינו במרכז העיר בבניין שהיה תיאטרון הולנדי וכשהנאצים הגיעו להולנד הם הפכו אותו במשך שנה לתיאטרון יהודי. אחרי זה הנאצים הפכו את המקום לנקודת איסוף של יהודי אמסטרדם. את הסיור הזה העבירה לנו מדריכה בשם ישראלית בשם בלהה שגרה בהולנד. התחנה הבאה בסיור היה ביקור בבית כנסת הפורטוגזי שבו למדנו על ההיסטוריה של המקום ועל ההיסטוריה של הקהילה היהודית באמסטרדם. בנוסף, ראינו כלים מסורתיים מכל מיני תקופות. אחר כך ביקרנו במוזיאון היהודי שבו ראינו כל מיני שיטות ללימוד ילדים על היהדות ועל התרבות היהודית. במוזיאון היה מחלקה לאומנות מודרנית ויהדות.

אחרי זה נפגשנו לשיחה  עם צעירות הולנדיות, יהודייה ומוסלמית,  מארגון Mo& Moos  (על שמותיהם של הנביא מוחמד ומשה רבנו) שבה למדנו על איך הם יוצרים דיאלוג בין יהודים למוסלמים באמסטרדם. בזמן הסדנה יכולנו להביע את דעתנו, לשאול שאלות ולענות על שאלות שקשורות לנושא.

יום שישי

היום היה לנו יום חברתי, יותר חופש והזדמנות להתקרב אחד לשני. התכנסנו בביתה של אחת מחברות המשלחת ודיברנו על הרגשות שעוברים בנו במהלך הסמינר עד כה, איך הולך לכל אחד מאיתנו ביחס לציפיות שהיו לקראת הסמינר, מה הקשיים שעולים לנו בתוכו ועוד. למשל, קשיים כמו: איך היחסים בינינו הסטודנטים? האם נוח לנו להביע את עצמנו ואת דעותינו? האם אנחנו קשובים אחד לשני? בנוסף, דנו בהתחברות למציאות בארץ, שאלות בוגע לקונפליקט והצעות שלנו לפתרונו. עוד דבר שעסקנו בו במסגרת הזו הוא הגדרות של הזהות האישית והקבוצתית. נשאלנו אם חלו בגישתנו ועמדותנו שינויים והאם למדנו או יישמנו דברים חדשים מאז שהגענו לסמינר. נשאלנו גם על דעתינו לגבי התוכנית שהייתה לנו עד כה.

יום חמישי

ביקרנו בבית ספר מוסלמי מתוך הרשת של בתי הספר של הקהילה המוסלמית בהולנד. חשבתם פעם על המילה "מפותח"? אדם מפותח לדעתי הוא לא רק אדם שמתקדם עם החיים המודרניים ו/או אדם חכם. אלא הוא גם אדם שנותן את המפתח לעולמו ורוצה להיפתח אל עולמות אחרים. ביום הזה הייתה לנו הזדמנות להיכנס לעולם המוסלמי ולראות איך מתנהל בית הספר המוסלמי בתוך מערכת החינוך ההולנדית. המנהל היה פתוח והסביר לנו שדרך החינוך שלהם זה ללמד את הילדים איך להיות מוסלמים בחברה ההולנדית: מחנכים אותם לאור הערכים המוסלמים אך גם להשתלבות כאזרחים במדינה ההולנדית.

יום רביעי

היום התחיל בסיור במוזיאון רייקס לאומנות שהיה מעניין מאוד לדעתי, בעיקר בגלל שחלק מהמיצגים היו קשורים לדברים שלמדתי עליהם בחוג להיסטוריה שאותו אני לומד במכללה. אחרי זה המשכנו לסיור בבית של אנה פרנק, זה לא היה הסיור הראשון שלי בבית הזה, אבל הסיור הזה היה יותר משמעותי בשבילי.

הסיור הזה התחיל בסדנא אותה העבירה לנו מדריכה ישראלית לשעבר בשם איילת. בסדנא היא הציגה לנו את שיטת ההוראה שבה היא מלמדת אודות הנושא של אנה פרנק ואיך מציגה את הסיפור האישי שלה ביחד עם הסיפור הכללי של השואה על שני צירי זמנים מקבילים. היא סיפרה לנו את הסיפור על אנה פרנק ואחרי זה התחלקנו לשלוש קבוצות מעורבבות של ערבים יהודים ויונה הנוצרי. בקבוצות בחרנו שלוש שאלות שאיילת הציגה כשאלות הכי נפוצות שילדים שואלים אותה, וענינו עליהן.


השנה השתתף איתנו בסמינר סטודנט פולני ששמו יונה אושוויצינסקי (Jonasz Oświeciński), שהגיע לארץ במסגרת חילופי סטודנטים. הוא לומד לתואר בתיאולוגיה והוא כרגע בשנתו הרביעית. יונה הוא נוצרי פרוטסטנטי (זרם - פנטקוסטלים), הפרוטסטנטים שמים את התנ"ך והברית החדשה במרכז. הם מאוד מודרנים ורוצים להראות את האמונה בהקשר היום יומי. הם מאמינים שאלוהים מתעניין בחיים של כל בן אדם בעולם ורוצה לעזור לבני אדם בכל תחומיי חייהם.

אחרי זה יצאנו לסיור בבית של אנה פרנק. המעבר הזה במסדרונות הצרים ושילובם של פריטים היסטוריים כמו היומן של אנה, תמונות מהתקופה, אביזרים שהיו באותה עת ויצירת תפאורה (לדוגמא וילונות על החלונות של הבית שרקומים כך שהם יוצרים את הנוף שנראה מחוץ לבית בתקופת השואה), גרמו לי להתחבר ולהכיר את הסיפור האישי שלה בצורה עמוקה יותר. היו לי צמרמורות ומחשבות על איך היה לחיות באותו מקום? מה אם היא הייתה חיה (כמו שהיא כתבה ביומנה: "בעתיד אני ארצה להיות סופרת מפורסמת או עיתונאית")? ועוד שאלות. נהניתי מצורת הכתיבה העמוקה שלה וראיתי שלמרות זאת הייתה בה הרבה תמימות ואופטימיות שהפיכו בי השראה.

יום שלישי

התחלנו את היום בסיור ברובע העתיק של אמסטרדם שהועבר על ידי יולין חברה של רות. היה סיור מעניין מאוד לדעתי, בעיקר בגלל שהיא הסבירה לנו על ההיסטוריה של העיר והראתה לנו את זה דרך מפה. אחרי זה כמו שציינתי למעלה יצאנו איתה לסיור שם ההסבר על המפה התחבר למציאות וזה גרם לי להתחבר לסיור הזה.

אחרי זה המשכנו לבית הכנסת הרפורמי שבו פגשנו סטודנטים הולנדים-נוצרים ומוסלמים, שגם הם עושים תואר בחינוך. שוחחנו איתם על המצב בהולנד ואיך הם מרגישים לגבי זה וכך קיבלנו מהם תמונה על החיים בהולנד. בנוסף, הם שאלו אותנו שאלות על הארץ שגרמו לנו לחשוב יותר לעומק על הדברים, לשמוע דברים שלא רואים כשאת/ה בארץ. דרך השיח הזה למדנו להכיר את צורת החשיבה ומה סטודנטים מחו"ל יודעים על המצב שקיים בארץ. בעזרת השיח הזה חלק מחברי המשלחת יצרו חברויות עם הסטודנטים מהולנד והחליפו איתם פרטים ליצירת תקשורת.

אחרי זה אני שד'א ויונה הצגנו מצגת שהכנו בעקבות שאלה שהעלנו במפגשים הראשונים של ההכנה לסמינר בארץ. השאלה שהצגנו הייתה: "איך בתור מורים לעתיד אנחנו רואים את הדרך לקדם את הפיתרון לסכסוך?". הצגנו את המצגת שלנו ואחר כך נתנו לסטודנטים מספר שאלות והם היו צריכים לבחור את השאלה שהם רוצים לעסוק בה ולהתחלק לקבוצות.

הרגשתי שהחלק הזה עזר ותרם להמשך השיח ויצירת הקשר בין הקבוצה שלנו (סטודנטים ממכללת דוד ילין) לבין הסטונדטים ההולנדים. גם השאלות הללו עזרו לקבוצה שלנו לחזק את הקשר, להעמיק בו ולהמשיך להכיר אחד את השני. כאשר הצגתי את המצגת היה לי קצת חשש בהתחלה, אבל גם הייתה לי רצון להעביר אותה להם, מפני שיצא לי לפגוש אנשים שונים בהולנד שלא הכירו את המצב בארץ או את הגורמים שהובילו אליו. המצגת שהכנו שלושתנו ביחד, בא מנקודה נטרלית מאוד ומראה כמה חלקים מההיסטוריה גם של הישראלים וגם של הערבים.